על רשימת סיווגים סימני מסחר
סימני מסחר אינם עשויים מקשה ומשתנים בהגדרתם, בטובין הרלוונטיים, באגרות שצריך לשלם בגינם, בתוקפם בגבולות מדינות שונות ועוד. ההגדרות של סוגי סימני מסחר מצויות בפקודת סימני המסחר, הידועה גם כחוק סימני מסחר משנת 1972.
מהו בכלל סימן מסחר?
על פי החוק בישראל, סימן מסחר יכול להיות מורכב מאותיות, מאותות, מספרות, דמויות או מילים בשניים או שלושה מימדים, ומדובר בסימן בו נעשה שימוש כרגע או שימוש עתידי לצורך טובין למסחר וייצור. על מנת שסימן מסחר גם יהיה רשום ויקנה לבעליו את הזכויות הרלוונטיות, עליו להירשם בפנקס סימני המסחר לפי ההוראות, וזאת כסימן מסחר לאומי או בינלאומי.
סיווגים של סימני מסחר
ראשית, יש לדעת כי אין חובה על פי חוק לרשום סימן מסחרי במדינת ישראל. זאת אומרת שאנשים יכולים להשתמש בסימנים שלעיל ולעשות בהם שימוש לטובין במסחר או בייצור גם מבלי שיירשמו בפנקס. יחד עם זאת, סימנים רשומים אכן מקנים זכויות בלעדיות, ובעולם בו מותגים וסימנים מקבלים משמעות כה חזקה – ישנו יתרון גדול בביצוע הרישום לצורך הגדלת ההגנה המשפטית וחיזוק המעמד שלו.
מבחינת סיווג סימני מסחר לאומיים, הכוונה היא לכאלו שנרשמו בישראל בלבד. לעומתם, סימני מסחר בינלאומיים הם כאלו שניתן להגיש עבורם בקשות רישום במדינות רבות ברחבי העולם, וזאת בתנאי שהרישום בארץ נעשה בהתאם לפרוטוקול מדריד. יש לציין כי רישום בינלאומי במדינות הרלוונטיות נעשה דרך מנהל WIPO, מה שחוסך את הצורך לפנות למדינות רבות במקביל או זו אחר זו. יחד עם זאת אפשר גם להגיש בכל מדינה בנפרד בקשה לרישום סימן מסחר, או לסמוך על רישום קודם בישראל [דין קדימה], אבל שני אלה מסלולים יקרים בהרבה.



