אמ;לק:
חוק סימני המסחר (1972) מסדיר רישום וניהול סימנים (מילים/דמויות/אותיות וכו') כולל סימן שירות, קיבוצי ובינלאומי
חוק סימני המסחר – מה הוא אומר?
חוק סימני המסחר, או יותר נכון פקודת סימני מסחר, נחקק בשנת 1972 וכמו חוקים רבים אחרים חלו בו לאורך השנים לא מעט שינויים. חוק זה נועד להסדיר את כל הקשור ברישומם של סימנים מסחריים מסוגים שונים, הליכים, ערעורים, תוקף, זכויות ועוד. מטבע הדברים, עורכי הפטנטים ועורכי דין העוסקים בתחום הפטנטים וסימני המסחר חייבים להכיר את הפקודה הזו על בוריה.
סוגים שונים של סימנים
קצרה היריעה מלפרט את כל הנושאים בהם עוסק חוק סימני המסחר, לכן נתעכב על כמה מהמרכזיים שבהם. ראשית, הפקודה מגדירה סימן בתור מילים, דמויות, ספרות, אותות או אותיות בשלושה או בשני מימדים. לפי ההגדרה, סימן מסחרי הוא כזה המשמש או אמור לשמש אנשים לצורך שרותים או טובין שהם סוחרים בהם או מייצרים אותם. בתוך כך, סימן מסחר רשום הוא כזה שנרשם בפנקס סימני המסחר על פי הוראות פקודת סימני המסחר, ומהווה סימן מסחר בינלאומי או לאומי הרשום בארץ. הפקודה גם מבהירה את מעמדו של סימן מסחר בינלאומי ככזה שרשום על פי תקנות ופרוטוקול ו\או הסכם מדריד בפנקס הרישום הבינלאומי, כאשר סימן כזה גם יכול להיות רשום בישראל וייקרא "סימן מסחר בינלאומי הרשום בישראל". יחד עם זאת, ישנם סימנים שאינם רשומים בישראל ואף לא משתמשים בהם בארץ, אולם הם מוכרים היטב לציבור הנוגע לעניין ונמצאים בבעלות אזרחי מדינה חברה, תושבים קבועים בה, או בעלי מפעלים עסקיים תעשייתיים פעילים. מעבר לכך, החוק מגדיר סוגים נוספים של סימנים כמו סימן שירות וסימן קיבוצי.
זכויות של בעלי סימני מסחר
חוק סימני מסחר עוסק גם בהגדרת הזכויות של בעלי הסימנים. כך למשל, החוק קובע כי אם אדם רשום בתור בעל סימן מסחרי, הוא זכאי להשתמש בו באופן ייחודי על גבי הטובין הרלוונטיים. כמו כן, אם יש מספר בני אדם בעלי רישום על סימנים זהים או כמעט זהים, הם נהנים מאותם הזכויות ללא זכות יתרה לשימוש ייחודי, אלא אם נקבע אחרת בבית משפט מחוזי. עוד נקבע כי ניתן להעביר את הבעלות על סימנים מסחריים לגבי מספר סוגי טובין או כל הטובין שלגביהן קיים הרישום, וזאת בנוסף למוניטין של העסק. ואולם, לרשם סימני המסחר יש זכות לסרב להעברה זו במידה שהוא סבור שיש בה משום הטעיית הציבור או שהיא מנוגדת לתקנות הציבור. על החלטה זו ניתן לערער.
הליך רישום סימן מסחר
תהליך רישומו של סימן מסחר בישראל נפתח בהגשת בקשה לרשם סימני המסחר, הפועל במסגרת רשות הפטנטים. לאחר הגשת הבקשה, עורך הרשם בדיקה מהותית שבוחנת, בין היתר, את כשירותו של הסימן להירשם – האם הוא בעל אופי מבחין, האם קיים דמיון מטעה לסימנים רשומים אחרים, והאם אין מניעה חוקית אחרת לרישומו. ככל שהבקשה מתקבלת, היא מתפרסמת ביומן סימני המסחר, וניתנת לציבור תקופה של שלושה חודשים להגשת התנגדות לרישום. אם לא הוגשה התנגדות, או שההתנגדות שהוגשה נדחתה, מושלם הליך הרישום והסימן נכנס לפנקס סימני המסחר באורח רשמי. חשוב לציין כי הסיווג של הטובין והשירותים שלגביהם מבוקש הרישום נעשה על פי הסיווג הבינלאומי המוכר כ"סיווג ניצה", המחלק את הטובין והשירותים ל-45 סוגים שונים, ועל מבקש הרישום לציין את הסוגים הרלוונטיים לעסקו כבר בשלב הגשת הבקשה.
תוקף הרישום, חידוש וביטול
סימן מסחר רשום בישראל תקף לתקופה של עשר שנים מיום הגשת הבקשה, וניתן לחדשו שוב ושוב לתקופות נוספות של עשר שנים כל אחת, בכפוף לתשלום אגרות החידוש הנדרשות במועד. עם זאת, רישום הסימן אינו מוחלט וסופי לעד – צד שלישי הרואה עצמו נפגע רשאי להגיש בקשה לביטול הרישום, בין היתר מהטעם שהסימן לא היה כשיר לרישום מלכתחילה, או מהטעם שבעל הסימן לא עשה בו שימוש של ממש במשך תקופה רצופה של שלוש שנים לפחות. הליכי הביטול וההתנגדות מתבררים בפני רשם סימני המסחר, וניתן לערער על החלטותיו לבית המשפט המחוזי המוסמך.
הפרת סימן מסחר ותרופות משפטיות
כאשר צד שלישי עושה שימוש בסימן זהה או דומה עד כדי הטעיה לסימן רשום, בלא הסכמת בעליו, ולגבי טובין מאותו הגדר, מדובר בהפרה של הסימן הרשום. פקודת סימני מסחר מקנה לבעל הסימן הרשום זכות תביעה אזרחית כנגד המפר, ובגדרה ניתן לעתור לסעדים שונים ובהם צו מניעה האוסר על המשך ההפרה, פיצויים בגין הנזק שנגרם, וכן חשבונות בדבר הרווחים שהפיק המפר משימושו בסימן. במקרים המתאימים ניתן גם לפעול מול רשות המכס לעיכוב טובין מפרים המיובאים לישראל. יצוין כי לצד ההגנה על סימנים רשומים, קיימת בדין הישראלי גם הגנה מסוימת על סימנים שאינם רשומים, באמצעות עוולת גניבת העין הקבועה בחוק עוולות מסחריות, אולם מדובר במסגרת משפטית נפרדת מהוראות פקודת סימני מסחר עצמה.
דוגמה מהפסיקה: עניין אלוניאל נגד מקדונלד
להמחשת העיקרון בדבר ההגנה המורחבת שמעניקה הפקודה לסימן מסחר מוכר היטב, ניתן להפנות לפסק דינו של בית המשפט העליון בע"א 8483/02 אלוניאל בע"מ נ' מקדונלד, פ"ד נח(4) 314 (2004). באותו מקרה עלתה השאלה אם השימוש שעשתה רשת מתחרה בשמו של השחקן אריאל מקדונלד, ששם משפחתו זהה כמעט לחלוטין לסימן המסחר הרשום והמוכר היטב "מקדונלד'ס", מהווה הפרה של הסימן. השופט אליעזר ריבלין, בדעת הרוב (אליה הצטרף השופט ג'ובראן), קבע כי מאחר שמדובר בסימן הן רשום והן מוכר היטב כמשמעותו בסעיף 1 ובסעיף 46א(ב) לפקודה, הוא זכאי להגנה מורחבת, ואין הכרח להוכיח באופן קפדני את יסוד "הדמיון המטעה" הנדרש בדרך כלל בתביעות הפרה רגילות. לעומת זאת, השופטת מרים נאור, בדעת מיעוט חלקית, סברה כי הפרת סימן מסחר מחייבת תמיד דמיון מטעה העלול לגרום לכך שהמשתמש בסימנו של האחר ייהנה ממוניטין בעל הסימן. בסופו של דבר חויב אריאל מקדונלד לפצות את מקדונלד'ס בסך של כ-20,000 דולר בגין הפרת סימן המסחר. פסק הדין ממחיש הלכה למעשה כיצד מעמדו המשולב של סימן כרשום וגם כמוכר היטב עשוי להרחיב את היקף ההגנה העומדת לבעליו, מעבר לניתוח ה"דמיון המטעה" הקלאסי.
לפרטים נוספים על חוק סימני המסחר ולסיוע בנושאים הרלוונטיים, פנו אלינו בטלפון 055-9575968.
