דיון פטנטים בבית דין רבני
כולם יודעים כי לצורך תביעת מי שמשתמש בהמצאה ללא רשות בעל ההמצאה,
צריך להיות פטנט רשום ובתוקף.
הרי לכם שלא תמיד זה נכון, בסיפור על דיון פטנטים בבית דין רבני.
בעל פטנט ישראלי, פנה לבית דין צדק בבני ברק, לצורך דיון פטנטים בבית דין רבני. העניין היה תביעה על הפרת פטנט.
הפטנט איבד את תוקפו לאור אי תשלום האגרה לחידוש הפטנט.
למרות חוסר התוקף, בכל זאת ההפרה הנדונה על סמך העיקרון של
גניבת הרעיון של פירות עמלו.
בעל הפטנט בחר אותי לייצג אותו עבור דיון פטנטים בבית דין רבני .גם בצד השני גייסו עורך פטנטים לכתיבת חוות דעת.
נושא הפטנט הוא תשמיש קדושה בצורת קולמוס.
קולמוסים רבים פותחו במשך השנים. למרות הפיתוחים נותר צורך בעטים נובעים או קולמוסים נוחים לשימוש.
למשל, קשה מאד לגרום לקולמוסים הידועים ליצור שכבה אחידה בעובי וללא שיירים. שגיאות באלה עלולות לפסול את המזוזה או ספר התורה.
רכיבים חשובים באמצאה הם קצה עשוי מחומר קרמי ומבנה חלול מסוים הכולל חריץ להובלת הדיו לקצה הקולמוס. כל הקולמוסים מכילים חריצים; הייחוד של האמצאה הוא במבנה מיוחד של מכלול החללים.
פרטים נוספים לגבי הפטנט נמצאים כאן.
להבנתי הסיבה שבעל ההמצאה לא חידש את הפטנט, הוא כי בתחום הזה, כנראה שלא ינצלו מסחרית את ההמצאה שלו, אלא ברשותו. אלא הבעל האמצאה טעה.
לפני ההכרעה בדיון פטנטים בבית דין רבני, ניתנה לצדדים הזדמנות להציג טענות. ובמאי 2021,
התובע באותו מעמד טען באמצעות נציגו, כי “אם התובע מייצר ציפורן בעל חריץ ישר,
אין זה מוגן על ידי הפטנט שלו בשום מקום”.
"…הסיבה שלא קיבלו פטנט כפי שרצו, היא פשוטה: בוחני הפטנטים מצאו מסמך מלפני 35 שנה,
המתאר ציפורן עשוי קרמיקה בעל חריץ ישר, ולכן, רעיון כללי זה כבר נחשב נחלת הכלל.
עורכי הפטנטים היו מחויבים ליידע את התובע על כל זה.
עובדה ששני הפטנטים (בישראל ובארצות הברית) ננטשו, ואינם בתוקף".
אמירה זו של נציג הנתבעים עושה המון ספקולציות ואי דיוקים. למשל,
המסמך הישן הזה אינו מתייחס כלל לציפורן, אלא לעט! והוא צוטט רק בשילוב עם מסמך אחר,
כנגד בקשות הפטנט של התובע. ולכן, אין זה נכון להתייחס לרלוונטיות שלו לבד כלפי המצאת התובע.
אבל בית הדין החליט להמשיך לדון ברלוונטיות של המסמך הישן כלפי החדשנות של ההמצאה של התובע,
ועל כן, לפני חודשים אחדים, נקראתי להציג הסברים על נושא זה.
כמה פרטים חשובים ייחודיים לדיון פטנטים בבית דין רבני לסיכום
- בשונה מדיון בבית המשפט, עבור דיון פטנטים בבית דין רבני פרטים על ההמצאה שמופיעים בפירוט (ואולי בחיקויים),
אבל לא בפרק התביעות של הפטנט – הם בעלי רלוונטיות לדיון. - עבור דיון פטנטים בבית דין רבני יש להציג כל חומר בעברית בלבד, אפילו אם החומר קיים רק בשפה אחרת כגון אנגלית
כולל פטנטים ופרסומים אחרים, עליהם הסתמכו הבוחנים של בקשת הפטנט של בעל ההמצאה. - מכך שהדיינים אינם מבינים הרבה בעניין של קניין רוחני ובפרט בפטנטים,
ולכן הם עלולים לשקול בכובד ראש גם טענות לא סבירות שמעלה המומחה לכאורה
בקניין רוחני. נכחתי בדיונים בבית משפט לגבי הפרות פטנטים לפני שופט לא מומחה לקניין רוחני.
צריך לומר, כי מבחינה הזאת, הדיון בבית הדין אינו שונה בהרבה מהרבה דיונים בבתי המשפט
מבחינת רמת השליטה בקניין רוחני, ולכן חייבים לבוא לדיונים מצוידים בתשובות לשאלות
שהן מובנות מאליהן למומחים בקניין רוחני, ולניקוי חול שזור בעיניהם של הדיינים. - צריך גם לומר, כי כאשר בוחנים אומרים שנדבכים מסוימים של ההמצאה אינם כשירים לפטנט,
קביעה זו אינה אבסולוטית ובמיוחד בארצות הברית יש נטייה להסתמך על פרסומים שהקשר
שלהם להמצאה הנבחנת מאוד תמוה ובלתי הגיוני.
התופעה של פנייה לבתי דין רבניים בסכסוכי קניין רוחני ובפרט דיון פטנטים בבית דין רבני אינה חריגה כפי שהיא נשמעת במבט ראשון. בציבור החרדי והדתי-לאומי, קיימת מסורת ארוכה של פנייה לבוררות תורנית בסכסוכים עסקיים, מתוך רצון להימנע מ"ערכאות" חילוניות ומתוך אמונה שהדין התורני מספק מענה צודק לא פחות, ולעיתים אף מהיר וזול יותר. בשנים האחרונות, ככל שמספר היזמים והממציאים בציבור זה גדל, כך גדל גם מספר הסכסוכים סביב זכויות קניין רוחני המובאים בפני דיינים. חלק מבתי הדין הגדולים בבני ברק ובירושלים פיתחו התמחות מסוימת בתחום, ומזמינים מומחים חיצוניים – עורכי פטנטים, שמאים טכנולוגיים ואף מהנדסים – לחוות דעת, בדיוק כפי שקרה במקרה הנדון.
מבחינה הלכתית, השאלה "האם מותר להעתיק המצאה של מישהו אחר" אינה חדשה כלל. חז"ל והפוסקים דנו לאורך הדורות במושגים כגון "הסגת גבול" במובן העסקי (למשל ביחס למוניטין ולתחרות בלתי הוגנת), ו"יורד לתוך שדה חברו" – עיקרון המתייחס למי שנהנה מפרי עמלו של הזולת ללא רשות. דוגמה היסטורית מוכרת היא ה"הסכמות" שנתנו רבנים למדפיסי ספרים עבריים כבר במאה ה-16, ואשר שימשו הלכה למעשה כמעין הגנת זכויות יוצרים מוקדמת – איסור לשנים מסוימות על הדפסה מחדש של אותו ספר על ידי מדפיס מתחרה. עקרונות אלה, אף שאינם זהים במבנה המשפטי לדיני הפטנטים המודרניים, מספקים לדיינים בסיס תורני להכיר בזכות של הממציא ליהנות מפרי יצירתו, גם כאשר ההגנה הפורמלית-רישומית (הפטנט) פקעה.
מן הפרספקטיבה המקצועית, ההתמודדות עם דיון כזה מחייבת הכנה שונה במהותה מהכנה לקראת דיון בבית משפט רגיל. יש לתרגם מושגים טכניים-משפטיים כגון "תביעות פטנט" (claims), "אמנות קודמת" (prior art) ו"חוסר התקדמות אמצאתית" לשפה נהירה, תוך הימנעות ככל האפשר מלעז אנגלי, ולעיתים אף להיעזר בהמחשות פשוטות – שרטוטים, דגמים פיזיים או השוואות ויזואליות – כדי לגשר על הפער בין המורכבות ההנדסית לבין הרקע ההלכתי-משפטי של הדיינים. ניסיוני מלמד שדיינים, בהיעדר רקע פורמלי בקניין רוחני, נוטים להעריך מאוד הסברים המבוססים על היגיון בריא ועל השוואה ישירה בין הפריט הנתבע לבין תיאור ההמצאה, יותר מאשר טיעונים משפטיים-טכניים גרידא.
מקרה הקולמוס הספציפי הזה ממחיש היטב את הצומת המעניין שבין עולם ההלכה לעולם הקניין הרוחני המודרני: מצד אחד, מדובר במוצר טהור ופשוט לכאורה, המיועד לשימוש בכתיבת חפצי קדושה; מצד שני, מאחוריו עומד תהליך פיתוח הנדסי לא טריוויאלי, הכולל בחירת חומרים, עיצוב זרימת דיו ופתרון בעיות מכניות מוכרות בתעשיית הכתיבה כבר עשרות שנים. השילוב בין הרצון להגן על יצירה טכנולוגית לבין הפורום התורני-קהילתי שבו נבחר להתברר הסכסוך, ממשיך להעלות שאלות מרתקות לגבי האופן שבו קהילות עם מערכות משפט מקבילות מיישבות מחלוקות הנוגעות לחדשנות ולזכויות יוצרים בעידן המודרני.
כדאי לזכור לפני כל שיווק מוצר לחשוב האם אין במוצר חידוש לכאורה. אם יש חשש שכן, צריך לבדוק האם יש חופש פעולה כדי להימנע מהגעה לבית משפט או בית דין.
https://www.youtube.com/watch?v=7_cwsu2VpEI
